השמיים מעליי היו דרמטיים בצורה מוגזמת, כאילו הם מנסים למכור לי מלודרמה טורקית בערוץ ויוה או באיזה ערוץ שלא רואים את זה. הכל היה מעונן בצבע אפור-שאפתני, אבל בלי אף טיפה של גשם לרפואה. החלטתי לרדת לדרום כדי לאבק קצת את סיטרואן C5 איירקרוס החדש לפני שהשמיים ישנו שוב את דעתם, יורידו פה מבול ויהפכו את כל האבק הזה לאמבטיית בוץ שתשאב לי את הנשמה. וייתכן ותגרום לי לטלפון נבוך ליבואן עם נ.צ לחילוץ.
ספוילר - לא בוץ ולא צלצול נבוך. השמש של הצהריים כבר הספיקה להיזכר שהיא חיה במזרח התיכון והתבהרה לה בכיף שלה.
צילום: אוהד אלגוב
מתאמץ ועדיין אלגנטי
הצרפתים תמיד ידעו לעצב, או לפחות לשכנע אותנו שהמוזרות שלהם היא בעצם אמנות. ה-C5 איירקרוס הזה בהחלט מתאמץ מבחינה חיצונית. יש כאן שלל זוויות, יחידות תאורה בולטות, ומשטחי פלסטיק מעוצבים בצורה שונה. התוצאה? לדעתי זה נראה נהדר. המרכב אמנם מתאמץ וצועק "תסתכלו עליי", אבל הוא עדיין מצליח לשמור על קו אלגנטי ולא נופל למחוזות הקיטש הילדותי.
כשנכנסים פנימה, העיצוב מיד תופס את העין. כמו גם שילוב הצבעים הנאה. איכות החומרים לעומת זאת, היא סיפור של פשרה. מצד אחד, היא טובה יותר מהדור הקודם. מצד שני, היא פחות טובה ממה שהורגלנו לקבל ממובילות הסגמנט הזה. וה-C5 איירקרוס לגמרי נמצאת שם, גם באיכות המוצר הכולל וגם במחיר. יש כאן פלסטיקים נוקשים, כולל בחלק העליון של הדשבורד אך היכן שהיד שלכם באמת נוגעת - המשטחים נעימים ורכים. מה שמציל את המצב זה שילוב הצבעים והעיצוב, שלא רק מחפה על הדשבורד הנוקשה, אלא פשוט נראה מעולה.
צילום: אוהד אלגוב
רשימת האבזור ברמת הגימור MAX הזו פשוט מוגזמת: תפעול חשמלי למושבים, אוורור, חימום (כן, גם ליושבים מאחור) ואפילו פונקציית עיסוי. תוסיפו לזה גג פנורמי נפתח, דלת תא מטען חשמלית, צימוד אלחוטי לנייד ומשטח טעינה אלחוטי, מצלמות היקפיות, קיפול מראות אוטומטי, תאורת אווירה יפהפייה, תצוגה עילית ועוד. יש גם שלל מערכות הבטיחות המתקדמות והן לא מציקות. אבל אם בכל זאת החלטתם שאתם לא רוצים שהאוטו יצפצף עליכם בכל סטייה, מישהו בסיטרואן עשה לנו חיים קלים וכייל כפתור פיזי בתחתית לוח המחוונים שמהווה קיצור דרך ישיר לתפריט הניתוקים.
צילום: אוהד אלגוב
על טקסטורה ומטען
המושבים הקדמיים נוחים ממש, והטקסטורה של המרובעים עליהם נראית פשוט נהדר. החסרונות? בסיס המושב הקדמי מעט קצר מדי, אבל למי אכפת כשיש הידוק חשמלי לתמיכה הצדית. בכלל, התפעול המלא שלהם חשמלי. בפתיחת הדלת המושבים נעים לאחור ובהנעה, נעים קדימה.
המרחב מלפנים מספק בהחלט, אבל הראות החוצה? סבירה מינוס. מראות הצד צמודות לקורות הקדמיות ומייצרות שטח מת.
מאחור, הטקסטורה המעוצבת ממשיכה, ויש כמובן פתחי מיזוג ומשענת יד. המושב נוח מאוד, מרווח הברכיים והראש סבירים, ומרווח כפות הרגליים פשוט נהדר. הרצפה כמעט שטוחה.
תא המטען גדול בהחלט, עם נפח של 565 ליטרים. על הפרק - רצפה עם שני גבהים, ווי תלייה, ווי עגינה, תאורה, שקע 12V ואפילו גלגל חליפי.
צילום: אוהד אלגוב
יעיל וחסכוני, לא מרגש
מתחת למכסה המנוע שוכנת יחידת הנעה היברידית-מתונה: מנוע 1.2 ליטר טורבו-בנזין (3 צילינדרים) שמשולב עם מנוע חשמלי קטן. יחד הם מייצרים 145 כ"ס. הכוח עובר לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית-רובוטית דו-מצמדית עם 6 מהירויות.
על הנייר אלו מספרים נמוכים, בטח בעידן החשמלי, אבל בפועל? הביצועים סבירים בהחלט, אם כי התחושה אדישה לחלוטין. אין שום בעיה להשתלב לכביש מהיר או לעקוף בכביש בינעירוני, בכביש תלול ממש, רק שם תצטרכו לאמץ את כל הסוסים.
במהירויות איטיות פעולת התיבה לעיתים לא חלקה וזה משהו מוכר בתיבות מהסוג הזה. ועדיין. בנוסף, צליל המנוע נשמע טיפה כמו דיזל, שזה טיפה מצחיק וחמוד בו זמנית. בידוד הרעשים? סביר בלבד.
ההיגוי עם משקל טוב וכך גם המרכוז, הנשיכה הראשונית בבלם טובה בהחלט. רדיוס הסיבוב קטן מאוד ביחס לממדים.
צריכת הדלק במבחן עמדה לה על ליטר לכל 15.8 קילומטרים. שזה נאה בהחלט, בוודאי כשמדובר ביחידת כוח מסוג היברידית-לייט.
צילום: אוהד אלגוב
לאט. מי רודף אחריכם
סיטרואן תמיד התגאתה במסורת הנוחות שלה, וגם כאן המתלים מכוילים בצורה מאוד רכה. הטכנולוגיה של הבולמים מגיעה בכלל מרכבי המירוץ שלה, כשלראשונה זה הופיע בשנת 1994. אז אלו לא בולמי ספורט או מירוץ, כמובן, אבל יש לבולמים האלה מהלך טוב והכיול כאן הוא רך.
כל עוד אתם נוסעים לאט, הנוחות פשוט מעולה והרכב בולע את פגעי האספלט המקומי בלי להניד עפעף. אגב, טוב יותר בשיכוך הכיווץ מאשר ההחזרה. אבל - וזה אבל גדול המוכר מכל כיול מתלים רך - כשמגבירים קצב, הקסם קצת מתפוגג. גם בכל הנוגע לריסון מרכב גם בכל הנוגע לטיפול בתיקונים בינוניים ומעלה. שומעים חבטה.
בכל הנוגע לכביש מפותל, האחיזה סבירה בסך הכל וזה לא הרכב לנהג. הוא לא מעצבן אך גם לא קרוב להלהיב. בן לוויה ראוי למהירות של שני-שליש יכולת.
גם בשבילים. ככל שהמהירות איטית, המכונית הזו נוחה להפליא ומגהצת את השביל בכיף שלה. תנסו ללחוץ אותה חזק מדי לתוך שבילים משובשים במהירות גבוהה, ותקבלו תזכורת כואבת שהיא מיועדת לקניון, לא לראלי פריז-דקאר. עם כל הכבוד לטכנולוגיית הבולמים.
צילום: אוהד אלגוב
מבין את מקומו
סיטרואן C5 איירקרוס הוא מוצר אפוי לגמרי. הוא לא מנסה לחקות, הוא מנסה להיות ייחודי ובאופן מסוים הוא גם מצליח. אם בעיצוב, אם בנוחות הנסיעה והן בתחושה הכללית.
הוא לא מושלם, הוא לא מנסה. הוא משתדל להעניק לכם רוגע ושלווה, הן בפקק והן בנסיעה. שום דבר לא יעצבן אתכם, לא הנדסת אנוש קלוקלת ולא מערכות בטיחות חרדתיות. כאן חשבו כמעט על הכל. והביצוע כאמור ראוי בהחלט.
סיטרואן C5 איירקרוס יעלה לכם 196 אלף שקלים. וזה מחיר ראוי ביחס למובילי הסגמנט. הוא לא מציאה מצד אחד ולא עף על עצמו מצד שני. מחיר ראוי – לרכב ראוי.
שאני אישית מאוד אוהב. מודה.
צילום: אוהד אלגוב
