קיה נירו תמיד היה הילד הטוב של שוק הרכב הישראלי. הוא לא מתחכם, הוא לא מנקר עיניים, והוא מביא הביתה נתונים של ממוצע ציונים טוב ובו בזמן חיסכון בדלק שגורם למנהל הבנק שלכם לרצות לחבק אתכם. החיסרון היה בנראות ובחומרים, כמו גם בבידוד הרעשים. התחושה היתה פשוטה מדי.
אבל עכשיו, במסגרת מתיחת הפנים של הדור השני, קיה החליטו לעשות סדר בבית. קודם כל, יחידת כוח אחת - היברידית בלבד. למעט זה, העיצוב מיישר קו עם שאר דגמי המותג, כך גם תא הנוסעים התעדכן וגם בידוד הרעשים שופר. מסתמן שבקיה מקשיבים לביקורת.
צילום: אוהד אלגוב
בואו נדבר על המראה. הנירו הקודם (טרום מתיחת הפנים) היה קצת אנונימי בחלק מהזוויות. בגרסה המעודכנת קיה הלבישו אותו, כאמור, בשפת העיצוב הנוכחית שלהם. יחידות התאורה מסוג לד והנירו נראה כמו ספורטאז' מעט נמוך יותר, כשהוא קיבל גם פגוש אנכי ואגרסיבי יותר. מאחור החליפו פגושים ויחידות תאורה. התוצאה? הוא נראה מודרני יותר, קצת יותר רכב פנאי ופחות משפחתית.
אני מודה שצבע המרכב של הנירו שקיבלתי פשוט גרם לי לחייך. משהו באפור ספק ירוק זית הזה, עם נגיעות השחור פה ושם, פשוט גורמים לו להיראות ממש טוב.
צילום: אוהד אלגוב
המהפכה היותר חשובה
כשנכנסים לתא הנוסעים, השינוי בולט מיד. קיה נטשו את לוח המחוונים הישן והתקינו צמד מסכים פנורמיים בגודל 12.3 אינץ'. זה נראה נהדר, זה טכנולוגי, וזה בעיקר מעניק תחושה הרבה יותר יוקרתית מבעבר. החומרים בחלק העליון של דשבורד נעימים למגע, ההגה חדש לגמרי וגם הוא ממשיך את הקו החדש, עם שני חישורים אלגנטיים ובנוסף גם מתגים שבו חדשים. הנדסת האנוש נותרה טובה מאוד – וזה ייאמר לזכות הקוריאנים שלא מתפתים להכניס הכל לתוך צג מולטימדיה ענק. יש כאן את אותו סרגל טאץ מעולה שעדיין נראה מודרני, סרגל שמשתנה ומעניק אפשרות שליטה על השמע או לחילופין על המיזוג. כמובן שבקרת האקלים מפוצלת.
בכל הנוגע לאבזור, המצב כאן נאה בהחלט. גג שמש, מושבים בריפוד עור תעשייתי (ברכב המבחן הגוון היה בהיר שזה יפהפה ובו בזמן מתלכלך מהר) כשמושב הנהג מחושמל. תאורת אווירה, מפתח חכם, בקרת אקלים דיגיטלית מפוצלת, כאמור, עם פתחי מיזוג ליושבים מאחור, חיישני גשם וצימור אלחוטי לנייד. נפקד מקומם של מצלמות היקפיות (יש חיישני קרבה), פיתחה חשמלית לדלת תא המטען ומשטח טעינה אלחוטי, משמע צריך כבל בכל מקרה כדי להטעין את הנייד.
צילום: אוהד אלגוב
בכל הנוגע לבטיחות, במבחן הריסוק של ארגון Euro NCAP, הקרוסאובר הקוריאני קיבל את ציון הבטיחות המרבי של 5 כוכבי ריסוק מלאים עם ציונים גבוהים של 91% בהגנה על מבוגרים ו-84% בהגנה על ילדים במושבי בטיחות מאחור. חוץ מזה, יש פה 8 כריות אוויר ומערך מקיף ואקטיבי של מערכות בטיחות מתקדמות שמגיעות כסטנדרט. נקודת ביקורת? ההתראה על עייפות נהג עם עודף מוטיבציה. אם תמצאו עצמכם רוקדים ברכב ומזיזים את הראש לפי הקצב, ערניים לגמרי, מבחינתה אתם תכף מפילים את הראש כי אתם עייפים.
מושבים ומרחב
המושב הקדמי נוח, אפשרות גם להטיה של בסיס המושב לאחור כדי לקבל תמיכת ירכיים מוצלחת. משענת הגב נוחה ויש אפשרות כיוון לתמיכה לגב התחתון. המרחב ראוי ותנוחת הנהיגה סבירה בלבד. הראות החוצה סבירה גם היא, עם כוכבית על מראות צד שצמודות לקורות הקדמיות.
מאחור המושבים נוחים, אך ארגונומית הספסל בנוי כשהוא מתאים יותר לשני נוסעים. היושב במרכז יגלה שיש לו הגבהה ושהרצפה עם תעלת הינע קטנה ונמוכה יחסית, שזה אחלה. חוץ מזה, יש כאמור פתחי מיזוג, יש משענת יד, תאי אחסון קלים וגם חומרים פשוטים יותר בדיפוני הדלתות.
צילום: אוהד אלגוב
המרחב בהחלט ראוי, הן לראש, הן לברכיים והן לכפות הרגליים. את האחרונים ניתן לדחוף תחת המושבים הקדמיים ואז מתקבלת תמיכת ירכיים טובה שתאפשר לכם לנסוע רחוק ולא להתעייף.
תא המטען מציע 430 ליטר וזה סביר פלוס לרכב משפחתי וסביר מינוס לרכב פנאי. אז תשייכו את זה לאיזה מגדר שלדעתם שייך הרכב הזה. בכל מקרה, הוא בנוי היטב, עם שני תאים קטנים בצדדים, רצפה בשני גבהים, 4 ווי עגינה ושני ווי תליה. יש תאורה ויש גלגל חלופי. המדף העליון, הכיסוי, עשוי בד דק וזה פחות יעיל בשמירה על בידוד רעשים שחודר לתא הנוסעים.
אותה הגברת ומעט יותר כוח
מתחת למכסה המנוע שוכנת אותה יחידת כוח מוכרת: 1.6 ליטר אטמוספרי, מנוע חשמלי ותיבת 6 הילוכים דו מצמדית. אלא שהפעם, שדרוגי תוכנה וכיול קל סחטו עוד קצת סוסים מהאורווה - מנוע הבנזין מפיק 100 כ"ס (במקום 93), המנוע החשמלי מפיק 47 כ"ס (במקום 43), וההספק המשולב עומד כעת על 138 כ"ס (במקום 129 בדגם היוצא).
צילום: אוהד אלגוב
בכביש, הנירו מעט נמרץ יותר בזינוק מהמקום, מבעבר. תאוצה מאפס למאה לוקחת 11.3 שניות - זה לא מרשים ביחס לתקופה הנוכחית. אם כי יש לומר שזה מספיק בהחלט בנהיגה יומיומית ואז אמנם הוא לא רכב שידביק אתכם למושב, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה בכל הנוגע לעקיפות או השתלבויות בכביש מהיר. החדשות הטובות באמת? בידוד הרעשים מוצלח יותר. קיה הוסיפו חומרי בידוד אקוסטיים בתא המנוע, וכעת, כשמנוע הבנזין נכנס לפעולה תחת עומס או בעלייה לערד, הוא פחות צעקני ונשמע מבעבר.
צריכת הדלק במבחן עמדה על ליטר לכל 20 קילומטרים, בממוצע. תנו לזה רגע לחלחל.
צילום: אוהד אלגוב
כיול המתלים של הנירו נוטה לצד הרך והנוח, אך לא רך בהגזמה. בעיר הוא מטפל בצורה טובה בבורות קטנים, אם כי שיבושים קשים ואספלט ישראלי מצולק עדיין יגרמו לו להעביר שברים קטנים לתא הנוסעים. פסי האטה נגמעים בצורה טובה ונעימה אפילו, אם כי כל עוד אתם לא מתקרבים למהירות המרבית המותרת בעיר. הנשיכה הראשונית מהבלם טיפה ספוגית ולא קל למנן את העוצמה המדויקת.
בכביש המהיר המצב משתפר, כצפוי. בידוד הרעשים אמנם השתפר, אך עדיין צליל צמיגים נשמע. בסך הכל בן לוויה ראוי, לא מתבלט לטובה, לא מתבלט לרעה.
בכל הנוגע לשביל, הנירו גם כאן אינו מתבלט לשום כיוון. ולא הייתי נכנס אתו לשביל שאינו כבוש ובמהירות מדודה.
צילום: אוהד אלגוב
סיכום בקצרה
מתיחת הפנים של קיה נירו לא המציאה את הגלגל מחדש, והיא לא הייתה צריכה. היא לקחה רכב יעיל ופרקטי, וטיפלה בדיוק בנקודות התורפה שלו: העיצוב החיצוני קיבל אופי, תא הנוסעים הפך למודרני ומזמין בהרבה, ובידוד הרעשים השתפר.
למי שמחפש רכב משפחתי יעיל, חסכוני בצורה קיצונית, טכנולוגי ובטוח ובמחיר של 180 אלף שקלים - הנירו המחודש הוא בהחלט עסקה הגיונית. ואם כבר, בצבע האפור-ירוק כמעט צבאי הזה.
צילום: אוהד אלגוב
