בעידן הנוכחי, טיגואן הוא הלחם והחמאה של קבוצת פולקסווגן. רכב פנאי קומפקטי כמו שהקהל אוהב, רווחי כמו שהיצרן אוהב (מבוסס על גולף/ אוקטביה) שמוצע במגוון גרסאות עבור קהל שמוכן לשלם - עם מנועי בנזין, דיזל או היברידיים, במרכב רגיל, מוארך (בעבר טיגואן אולספייס/ טיגואן L, כיום טיירון) ואפילו קופה (עבור הסיניים). כל אלו סייעו לטיגואן להפוך לדגם הפופולרי ביותר של פולקסווגן גם בארה"ב וגם בסין וכן - גם בחלקים נרחבים מאירופה. מ-2019 טיגואן כבר נמכר יותר מגולף - מהדגמים המזוהים והמבוקשים ביותר בהיסטוריה של פולקסווגן.
הדור העכשווי של טיגואן הוצג כבר לפני כשלוש שנים והגיע לישראל לפני כשנתיים, בגרסה אחת: בנזין 1.5 ליטר עם מערך היברידי-מתון. סיבת המבחן הזה היא התווספותה של גרסת בנזין 2.0 ליטר, שנכנסה לשוק המקומי בתחילת 2026. לגרסה זאת מנוע חזק יחסית - 204 כ"ס - המפיק את כוחו בעזרת אוויר, דלק והצתה בלבד, ללא שום מנוע חשמלי. ב-2026 מדובר בצעד כמעט מהפכני. היום כמעט כל הדגמים מחושמלים ואלה שאינם מציעים הספקים נמוכים וביצועים עצלים.
צילום: איתי שטיינברג
על רצפה ועל עיצוב
טיגואן 2.0 ליטר מוצע בישראל, נכון לאוקטובר 2026, ברמת גימור אחת - 'אלגנס'. המשמעות היא מפרט הכולל מסך מולטימדיה בגודל "15, מושבים קדמיים עם ריפוד עור אמיתי, אוורור, חימום, עיסוי, כוונון חשמלי עם זיכרונות; גג שמש חשמלי, בולמי זעזועים אדפטיביים, חישוקי "18. ביחס לדור הפורש, המפרט התקני כולל גם תצוגה עילית, חלונות קדמיים כפולים עם שכבת בידוד, שקע 220V בתא המטען.
טיגואן נשען על רצפת MQB Evo - דור עכשווי לרצפת MQB הידועה. עיקר השינויים ברצפה המעודכנת הם טכניים. לדור העכשווי צמות חשמל ומערכות בקרה עכשוויות, התומכות בקצב העברת נתונים גבוה פי כמה ביחס לדור הקודם (פי 8 ברשת CAN FD, פי כמה מאות ברשת Ethernet המשרתת העברה של קבצים כבדים כמו תמונות ממערך המצלמות או מצלמת ADAS). עוד בשינויים - קורות אורך קשיחות בהרבה (בכ-12-15%, לטובת תמיכה בסוללה גדולה וכבדה בגרסת PHEV), מקום ייעודי לסוללה, תא מטען גדול מבעבר (חרף הממדים הדומים).
לטיגואן, מהיותו רב מכר ממוצא גרמני, מופע סולידי ומאופק, גנרי אפילו. עגלגל, משתלב בנוף. בלילה דווקא טיגואן מושך תשומת לב בשל פסי תאורה רוחביים, מלפנים ומאחור, המאירים גם את סמלי המותג.
צילום: איתי שטיינברג
סביבת נהג, חלל נוסעים
סביבת הנהג מיישרת קו עם התעשייה וגם בטיגואן נעשה שימוש במסך מגע מרכזי גדול ומעט כפתורים סביב. המופע מינימליסטי, עם ארבעה לחצנים בקונסולה המרכזית (כולל בורר מרכזי רב-תפקודי - ווליום, מצבי נהיגה, תאורת אווירה) לצד תשעה-עשר לחצנים על ההגה (לחצנים רגילים, ללא מגע - בשונה מהדור הקודם. ברוך השם). אני ממש לא חסיד של מסכים, בוודאי לא גדולים - אבל ליצרני הרכב זה גם חוסך כסף, גם מקל בתכנון סביבת הנהג, גם מאפשר (אולי) לשלוט ביישומים מרחוק לטובת חיוב בתשלום (בפולקסווגן השימוש כרגיל, בינתיים). במפתיע, ממשק המולטימדיה מסודר טוב, נוח לשימוש ואפילו כולל ממשק בעברית. יש נגישות קבועה ומיידית לתפעול בקרת האקלים, מערכות הבטיחות המתקדמות, ביטול עצור-וסע. יופי.
מחיר השימוש במסך גדול הוא במיקום נמוך של פתחי האוורור המרכזיים, המחייבים אוורור בעוצמה גבוהה יחסית - גם מרעיש, גם מייבש ולא נעים. בנוסף, מענה לשיחת טלפון או סתם רצון לעצור שיר או פודקאסט ניתנים לתפעול רק דרך המסך במקום דרך לחצן או שניים ייעודיים - מה שמחייב הפרעה לווייז. גם לא נוח, גם לא בטיחותי. כדאי גם לקחת בחשבון שכמו בדגמים אחרים, במקרה של תקלה במסך - לא ניתן לשלוט במערכת המולטימדיה וזה כולל את המזגן. פחות אהבתי את איכות החומרים וההרכבה. איכות החומרים בסיסית, עם פלסטיק חלול ונוקשה למגע, עוטה ציפוי דמוי-עור מאמצע סיפון המחוונים ומעלה. איכות ההרכבה לא מרשימה גם בבדיקה פיזית וגם למשמע צקצוקים ברכב ההדגמה במעבר על בורות ושקעים - למרות שלרכב ההדגמה כ-7000 ק"מ בלבד.
צילום: איתי שטיינברג
פרט לכך, המרחב ליושבים מלפנים נדיב, נוח להיכנס ולצאת, קל למצוא תנוחת נהיגה טובה. המושבים ראויים לציון מיוחד - לא רק שבחלקם החזיתי הריפוד הוא מעור אמיתי ויש להם חימום, אוורור, עיסוי, כוונון חשמלי, זיכרונות, מנגנון להארכת בסיס המושב (באופן ידני), אלא שמדובר במושבים נוחים ותומכים שלא עייפו גם בנסיעה רצופה בת כ-300 ק"מ לאילת בלי הפסקה.
במושב האחורי המרחב נדיב ביותר ויש המון מקום לגובה, לאורך, לרוחב. המושבים הקיצוניים נוחים. ליושב האמצעי בסיס ומסעד פשוטים ונוקשים ביחס לאלו שבצדדים וכן תעלת הינע בולטת, אבל נראה שיש מספיק מקום לרוחב בשביל לפשק רגליים. יש פתחי אוורור עם שליטה על הטמפרטורה, אבל עוצמת האוורור תלויה בעוצמה שבחרו היושבים מלפנים וביחד עם פתחי אוורור קטנים יחסית מתקבל קירור לא אפקטיבי.
תא המטען גדול ומרווח, למרות שתחת הרצפה ישנו גלגל חלופי (מוקטן). יש וו תלייה, רצפה בעלת שני גבהים, שני תאי אחסון בצדי רצפת המטען.
צילום: איתי שטיינברג
מערכת הנעה
בחזית הטיגואן נמצאת מערכת הנעה שכבר קשה למצוא כיום - מנוע טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטר (קוד DNN) עם 204 כ"ס, ללא שום סיוע חשמלי. הכוח מועבר לארבעת הגלגלים דרך תיבה דו-מצמדית טבולה (DQ381) ומצמד רב-דסקי לחיבור הסרן האחורי. המנוע דומה לזה שהיה בטיגואן מהדור הפורש - כולל אותו קוד מנוע - אבל ראש המנוע, סעפת הפליטה ומגדש הטורבו שונים, הן לטובת קירור יעיל של גזי הפליטה מצד אחד והן לטובת פעולה מהירה יותר מצד שני (בזכות רשת תקשורת מהירה יותר).
התוצאה - מערכת ההנעה חזקה כראוי, בדיוק כמו שצריך - לא פחות ולא יותר. מערכת ההנעה מסתדרת היטב עם הרכב הלא קל הזה (1.8 טון, משקל עצמי יבש) ואת התוצאה ראינו במבחן תאוצת הביניים (80-120 קמ"ש): טיגואן 2.0 ליטר נזקק באופן עקבי לכ-6 שניות, עם מזגן. נתון יפה מאוד לרכב פנאי משפחתי סטנדרטי (גם אם חזק יחסית לממוצע). תיבת ההילוכים, יצוין, עובדת היטב - חלקה, מהירה - עם שיהוק קל (וטבעי) במהירות איטית במעבר מהילוך 1 ל-2. ממש בקטנה.
צריכת הדלק שנמדדה בשני תדלוקים, בתנאים מגוונים, לאורך 710 ק"מ עמדה על כ-10 ק"מ לליטר - סביר בהחלט. בשימוש שוטף אפשר יהיה לחלץ עוד כ-15%.
צילום: איתי שטיינברג
נוחות ואיכות נסיעה
עם מפרט הכולל בולמי זעזועים אדפטיביים מתקדמים (עם שני סולונואידים - אחד לשיכוך, אחד להחזרה - לעומת רוב הבולמים שמגיעים עם סולונואיד אחד), צמיגים בשרניים במידה 235/55R18 בעלי דופן עבה יחסית (129 מ"מ) ושמשות קדמיות עם זיגוג כפול ושכבת בידוד (PVB) סופגת קול, טיגואן מצטיין בכל הקשור לנוחות ואיכות נסיעה וממחיש את הניסיון של פולקסווגן בתכנון כלי רכב. פעולת הבולמים מוצלחת - במצב 'קומפורט' לבולמים פעולה הדרגתית ומרוסנת הן בשיכוך והן בהחזרה, למעט במעבר על בליטות ממש גדולות שמייצרות הלם לתנועת הבולם האיטית יחסית; גם המשקל הבלתי מוקפץ הכבד של הגלגל תורם את שלו. בסך הכל, אפשר לומר שעל סיפונו של טיגואן קשה מאוד היה להרגיש ברוב הבורות או שברי הכביש ונדמה היה לי לרגעים שכל הכבישים בארץ נסללו מחדש. מרשים.
בידוד הרעשים טוב אף הוא, עם כוכבית. בידוד רעשי הרוח מצוין עד 130 קמ"ש - אפילו בכביש 40 באזור שיזפון, אזור פתוח עם הרבה רוח, השקט בתא נשמר לגמרי. המנוע נשמע תחת עומס וגם אז הוא לא ממש מפריע. הכוכבית נוגעת לבידוד רעשי הכביש - על אספלט חדש ובריא בידוד הרעשים מצוין, אבל על אספלט שחוק ועייף ניכרים רעשי דרך בולטים.
צילום: איתי שטיינברג
יכולת דינמית
היכולת הדינמית של טיגואן הפתיעה לטובה מאוד. הסיבה לכך נעוצה גם בבולמים האדפטיביים ובמרכב הקשיח (שמשרת את הטיגואן שלנו ללא סוללת מתח גבוה כבדה), וגם ביחידת בקרה - VDM.
במצב 'ספורט', לעומת זאת, הבולמים האדפטיביים 'מוקשחים' באופן ניכר; יש פגיעה משמעותית בנוחות הנסיעה אולם הבולמים תומכים היטב את המרכב הכבד גם תחת עומס גדול. במצב זה גם תגבור ההגה הופך לקצת יותר משמעותי ומצמד ההנעה הכפולה נלחץ יותר כך שיש העברת כוח משמעותית יותר לסרן האחורי. יחידת VDM, שקיומה התאפשר בזכות התמיכה בתעבורת מידע גדולה, מושפעת מכיוון זווית הגה על מנת 'להבין' עומסי צד ולהקשיח בפנייה את הבולמים בצד החיצוני, או שהיא מאפשרת העברת מומנט לסרן האחורי בזמן האצה ביציאה מסיבוב - והכל בפרקי זמן של שברירי שנייה. התוצאה היא יכולת דינמית מצוינת המקנה ביטחון רב בנהיגה בכביש מפותל.
צילום: איתי שטיינברג
שורה תחתונה
פולקסווגן טיגואן התגלה במבחן כרכב פנאי קומפקטי מאוזן ומוצלח מאוד. מערכת ההנעה הזאת לא רק הולמת אותו יותר מאשר גרסת 1.5 ליטר הבסיסית, אלא גם טומנת בחובה בונוס בדמות מורכבות טכנולוגית מופחתת בזכות היעדר מנוע עזר חשמלי - מערכות כאלו, מטבען, אינן מזדקנות טוב והן מייקרות את התחזוקה. הוא נוח ונעים, יש לו יכולת דינמית מפתיעה לטובה, הוא מרווח. כן היינו שמחים לאיכות משופרת של סביבת הנהג.
כמובן שישנה בעיית המחיר. אבל בחיים הכל יחסי - ובדיקה קצרה בקטלוגים השונים גילתה שאין כיום כמעט שילוב כזה של רכבי פנאי קומפקטי, חזק ולא היברידי-מתחכם - פרט לטיגואן ישנם רק קופרה טראמר (אחיו של טיגואן - יותר ספורטיבי, פחות מהודר) ו-וולוו XC40.
צילום: איתי שטיינברג
על דגמים סיניים היברידיים למיניהם אני לא מדבר כרגע - הם בחלקם הגדול מנצחים בתמורה אבל פחות מצטיינים באופן הביצוע ולכן הם פונים לקהל שונה מזה של טיגואן בכלל וגרסת 2.0 ליטר בפרט. במצב הזה, עבור המשתמש הממוצע שנוסע 15,000-20,000 ק"מ בשנה ואכפת לו במה הוא נוהג, טיגואן 2.0 ליטר צריך להיות בראש רשימת הדגמים לבדיקה. אנחנו אהבנו.
ימים בודדים לפני פרסום הכתבה - בתחילת נובמבר 2026 - הודיעה היבואנית על הוזלת דגמי טיגואן וטיירון (אחיו בעל 7 מקומות, שגם אותו בחנו). כעת גרסת 2.0 ליטר עולה 250,000 שקלים (אינני מעז לכתוב 'בלבד'). עדיין לא מעט - אבל כעת התמורה משופרת, לחבילה ייחודית וטובה מאוד ממילא.
