יש משהו משמח במכונית שמגיעה עם מסר ברור: שב, תפוס הגה, תעבוד קצת. בלי הרצאות על חדשנות, בלי מסך שגדול יותר מהעתיד ובלי מערכת שמציעה לך לשפר את חוויית הנהיגה באמצעות עדכון תוכנה. פורשה Mission S נראית כמו ניסיון להחזיר את הנהג למרכז העניינים. לא בתור נוסע שמספק קלט למערכת, אלא בתור האדם שבשבילו כל הדבר הזה נבנה מלכתחילה.
פורשה מדברת על מכונית־על חדשה עם מנוע מרכזי, שתמוקם מעל ה-911 ותהפוך לחלק קבוע מהיצע הדגמים. והכיוון שמציגה מכונית התצוגה מעניין במיוחד: תיבת הילוכים ידנית, מנוע בעירה פנימית וסביבת נהג שלא מתייחסת למסך המגע כאילו הוא יורש העצר. בעולם שבו יצרניות מתחרות על היכולת להוציא את הנהג מהמשוואה, פורשה נזכרה שאולי זאת הייתה טעות מלכתחילה.
צילום: יצרן
כדאי לדייק: עדיין אין מפרט ייצור מלא, אין נתוני הספק וביצועים סופיים, ולא ברור אילו פרטים יגיעו למכונית הסדרתית. אבל עצם ההצגה של מכונית כזאת אומרת משהו. יש קהל שלא מחפש עוד אפליקציה, אלא מנוע, תיבה, שלדה והיגוי. אנשים שלא רוצים שהמכונית תנהג במקומם, תחשוב במקומם ובסוף גם תסביר להם באדיבות שהם לא מעודכנים.
העיצוב עושה את שלו בלי להתחנף. החרטום מזכיר את ה-911 GT1, אותה מכונת מרוץ שגרמה למכוניות כביש להיראות כמו תחביב של אנשים עם יותר מדי זמן פנוי. קו הגג והכנף מהדהדים את ה-959, מכונית שהוכיחה כבר בשנות השמונים שטכנולוגיה מתקדמת לא חייבת לבוא עם מסך בגודל של דלת מוסך. היא פשוט צריכה לעבוד. וה-959 עבדה, לעזאזל - סליחה, בצורה מרשימה במיוחד.
צילום: יצרן
גם החישוקים רומזים לפורשה 928 ולעיצוב ה"חוגה" שלה, ואילו פתרון הקירור מאחור מזכיר את המאוורר של ה-917. הכנף הפעילה משתלבת במבנה במקום להיראות כאילו מישהו הזמין אותה בנפרד אחרי לילה ארוך באינטרנט. אלה לא סתם מחוות נוסטלגיות לאנשים שמזהים פורשה לפי מספר השלדה. העיצוב שואב מהעבר, אבל גם מזכיר שהנדסה יכולה להיות יפה בלי להתחפש לקישוט.
בתא הנוסעים יש חמישה מחוונים עגולים, עם הסל"ד במרכז, פקדים מוחשיים ומתקן נשלף לטלפון. כן, גם טלפון יש. פורשה לא הכריזה מלחמה על המאה ה-21; היא פשוט לא מוכנה לתת לה לנהל את האירוע. הטלפון יכול להיכנס, לספק ניווט ולצאת כשסיימנו. הוא אביזר, לא בן משפחה שצריך לשמור לו מקום ליד השולחן.
צילום: יצרן
ואותו דבר עם המזגן. אני בהחלט רוצה מזגן במכונית־על, בעיקר באוגוסט ישראלי, כשאספלט מתחיל להרגיש כמו משטח צלייה. אני פשוט מעדיף להפעיל אותו בלי לצאת למסע ניווט בין תפריטים. כפתור פיזי הוא לא מרד בקִדמה. הוא מכשיר קטן שעושה את העבודה שלו, בלי לבקש עדכון גרסה ובלי להציג תנאי שימוש.
ה-Mission S אינה מנסה להיות 918 ספיידר נוספת. ה-918 הייתה יצירת מופת היברידית עם מנוע V8 ושני מנועים חשמליים, מכונית קיצונית בסדרה מוגבלת. כאן מדובר בכיוון אחר: מכונית־על שאמורה להשתלב בייצור הסדרתי, עם זהות משלה וקשר ברור לאבותיה. פחות פסל לאספנים, יותר מכונה למי שרוצה לצאת לכביש ולגלות מה היא יודעת לעשות.
צילום: יצרן
אני שמח לראות את פורשה הולכת לכיוון הזה. לא מפני שצריך לעצור את הקדמה או להחזיר את העולם לקרבורטורים ולחלונות ידניים. אלא מפני שלא כל התקדמות היא בהכרח שיפור, ולא כל נהג חולם על מכונית שתעשה הכול חוץ מלבקש ממנו יפה שיפנה את המושב.
פורשה בנתה לעצמה שם בזכות אנשים שאהבו מכוניות, לא בזכות אנשים שאהבו תפריטי הגדרות. ה-959, ה-911 GT1 וה-918 הוכיחו שאפשר לדחוף את הטכנולוגיה לקצה בלי לשכוח בשביל מה היא שם. אם ה-Mission S תצליח לשמור על הרוח הזאת גם בדרך לייצור, זאת עשויה להיות בשורה נהדרת.
ואם בסוף יתברר שגם היא רק עוד מכונית תצוגה עם הבטחות גדולות? לפחות לכמה דקות מישהו הזכיר לנו שמכונית ספורט אמורה לגרום לנהג לחייך. לא למתכנת.
צילום: יצרן
